גופנו – בקופה, נפשנו – במדינה

לאורך כל ההיסטוריה האנושית, הדואליות והאחדות של הגוף והנפש הינם מאבני הבוחן של תפיסת האדם השלם.

בבחינת המושג בעדשת הרפואה, הרי ברור ונהיר לכל בר בי רב כי הגוף והנפש חד הם וכי תלאובות הגוף משפיעות על הנפש, ולפיכך, הכאב הנפשי גם ייתן אותותיו בגוף (כל מגוון החולים הפסיכו-סומטיים!!!)לפיכך לא ניתן להפריד את ישויות הגוף והנפש והגישה לאדם בכללותו ולחולה בפרט חייבת להיות כוללנית והוליסטית.
חוק ביטוח בריאות ממלכתי (1995) יצר אנומליה בתחום הרצף והשלמות של קונצפט הגוף – נפש.עקב אי הכללת בריאות הנפש בסל השירותים של הקופות (כמו גם הגריאטריה ובריאות הציבור) נותר מצב אבסורדי ואפילו מקומם.
גופו של האדם מכוסה ומבוטח במסגרת קופת החולים ונפשו מכוסה ומבוטחת במסגרת המדינה ומחוץ לסל השירותים בחוק ביטוח הבריאות הממלכתי.הפרדה מלאכותית זו פוגמת אנושות בטיפול בפרט בחולי ומצוקה וגורמת לבזבוז משאבים ובדיקות מיותרות נוכח הגישה המפרידה והלא הוליסטית.

כבר קרוב ל – 2 עשורים אנו מנסים להביא לאחדות הנדרשת ולהעביר את בריאות הנפש לסל הבריאות שבמסגרת חוק ביטוח הבריאות הממלכתי ממגוון גורמים ואינטרסים מורכבים מונעים זאת והמהלך עולה כל פעם מחדש על שירטון…. והנפגע העיקרי הוא החולה.

הגיעה העת לבנות את הגשר ולהיות כמו כל מדינה מתוקנת !